איך לנצל את הסגר כדי להתחיל לכתוב

כמו כל דבר בחיים, גם בכתיבה ההתחלה היא לפעמים קשה. אנחנו חולמים לכתוב, יש לנו רעיון בראש שאנו שואפים להורידו אל הדף, אפילו תכנית פעולה, אך בפועל - אנו דוחים את המשימה שוב ושוב. לא יודעים מאיפה ואיך להתחיל, חוששים לכתוב "לא מספיק טוב" או שואלים את עצמנו בשיפוטיות "את מי זה יעניין". אלו חששות טבעיים. ה"טריק" הוא להתחיל בקטן. לא "לעשות עניין" מהכתיבה. 

אז הנה כמה עצות פרקטיות שיעזרו לכם.ן להתחיל:

1.      נסו לפנות בלו"ז זמן קבוע לכתיבה. זה יכול להיות עשרים דקות בבוקר עם הקפה, לפני שמתחילים את היום. אולי חצי שעה לפני השינה, ואולי לחטוף כמה דקות כל פעם שמתאפשר. גם עשר דקות עדיפות על כלום, העיקר להתחיל לייצר שגרת כתיבה כלשהי. אתם לא צריכים למצוא זמן לכתוב ספר שלם - זה באמת גדול ומפחיד מדי. מצאו זמן לכתיבת עמוד, אפילו פסקה או שתיים ביום.

2.      אם אתם אוהבים לכתוב במחברת, קחו לכם מחברת נוחה וקלה לנשיאה - ועט נוח ומהיר - וייחדו אותה לכתיבה. עדיף מחברת פשוטה שבה תרגישו נוח לחקור את הכתיבה שלכם. אפשר כמובן לכתוב במחשב. קחו בחשבון שהכתיבה היא אקט פיזי ומושפעת גם מהציוד בו אנו משתמשים. לפעמים כדי לכתוב משהו אמוציונלי, מחברת ועט יחברו אותנו מהר יותר ללב מאשר פונטים של תוכנת מחשב.

3.     אל תחששו לגבי היכולות והכישרון שלכם, ככל שתוסיפו לתרגל, ככל שתוסיפו לכתוב, ככל שתוסיפו לקרוא  – הם ילכו וישתפרו.  

4.     כתבו בשפה פשוטה, ברורה, כזו שהכי טבעית לכם. אין צורך להתחכם, לכתוב בשפה גבוהה או מקושטת מדי.

5.      האם לכתוב לפי תכנית שקבעתם מראש או באופן ספונטני? זה מאוד אישי. בכתיבה שאני עוסקת בה, כתיבה של אוטו/ביוגרפיה, אני תמיד ממליצה לכתוב לפי תכנית, להכין ראשי פרקים, כדי שהנושאים לא יברחו מהראש. אבל העצה הזו אינה מתאימה לכול אדם או לכל ז'אנר. לכו עם הלב ועם מה שמקל עליכם ומרגיש לכם נוח. 

6.      אם אתם מתוכננים מראש וכתבתם לפי תכנית – תהיו ערוכים להפתעות ולשינויים ולסטיות מהדרך הראשית שתכננתם. איזה מזל שאנו בעידן ה"גזור -הדבק" וכל דבר אפשר להעביר ממקום למקום בלחיצת מקלדת.

7.      אחת העצות להתנעת הכתיבה של הסופרת ומנחת הכתיבה נטלי גולדברג, בספרה "עצם הכתיבה", היא להכין רשימת נושאים לתרגול הכתיבה. זה יכול להיות הבזק של זיכרון ילדות, קטע כתיבה על סבתא שלכם, על ספר ששינה את חייכם או על רחובות עירכם. מומלץ להוסיף נושאים לרשימה ברגע שהם עולים. כשתתיישבו לכתוב תוכלו לבחור נושא מהרשימה ולהתחיל, וכך לא תתקעו מול אימת הדף הלבן. ההמשך כבר יזרום יותר בקלות.

8.      אל תחכו למצב רוח המתאים, ל"מוזה" או להשראה הגדולה. פשוט כתבו. גם ספורטאים יוצאים להתאמן כשאין להם חשק. עצם התרגול והמחויבות חשובים, והחשק יגיע עם הכתיבה. על הקשר בין ספורט (ובפרט ריצה) לבין כתיבה, תוכלו לקרוא בספרו של הסופר היפני האהוב הרוקי מוריקמי, "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה".

9.     אל תצפו מעצמכם לכתוב על ההתחלה את הרומן הגדול מכולם. שבו עם מינימום ציפיות, רק עם הרצון לכתוב, לתרגל, להתנסות, להנות מעצם הכתיבה.  

10.  אחרי כל ההכנות – שבו וכתבו! הספר לא ייכתב מעצמו! אומר על כך הסופר קולום מק'קאן בספר ההדרכה שלו "מכתבים אל סופר צעיר": "עליך להשקיע זמן. אם את לא שם, המילים לא יופיעו. פשוט מאוד. סופרת לא חושבת בלי הרף על כתיבה, היא לא מדברת על כתיבה, לא מתכננת ומנתחת אותה, ואפילו לא מעריצה אותה: סופרת יושבת על התחת כשהדבר האחרון בעולם שהיא רוצה לעשות הוא לשבת על התחת". יותר ברור מזה?

ואחת לשנה הבאה:

11.  אל תערכו את עצמכם תוך כדי כתיבת הטיוטה הראשונה. בשלב הזה, פשוט "שפכו" אל הדף כל מה שיוצא מכם, בלי חשבון ובלי צנזורה עצמית (עד כמה שניתן).  עדיף לכתוב יותר מפחות. הרשו לטיוטה שלכם להיות "טיוטה ראשונה מחורבנת" (מונח שטבעה הסופרת האמריקאית אן למוט). אל דאגה, בטיוטות הבאות יהיה מספיק זמן לערוך, לסדר ולשכתב.

רוצים לשפר את מיומנויות הכתיבה? לחצו והצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלי "איך כותבים סיפורי חיים"