עשר עצות לכתיבה מאת אתגר קרת - ואיך התאמתי אותן לכתיבת סיפור חיים

 

אתגר קרת, הסופר האהוב והמוערך, התבקש על ידי סטודנטים שלו באוניברסיטת בן גוריון לתת להם עצות לכתיבה. עם הזמן, הוא אסף וקיבץ את העצות למסמך לו קרא: עשרה כללים לכתיבה. אלה כללים שעוסקים יותר במהות, בהשראה ובעידוד לכתיבה ופחות בטכניקה.

 הכללים והעצות שלו מעולים - איך לא - אבל חלקם מתאימים יותר לכתיבת בדיון , הכתיבה בה מתמחה קרת. אז לקחתי את הכללים והעצות האלה והתאמתי אותם לאנשים שכותבים סיפור אישי-תיעודי-אוטוביוגרפי. כי בכתיבה אוטוביוגרפית לפעמים הכללים שונים, ולפעמים הם דומים 😃

הנה העצות לפניכם.ן (של אתגר בשחור, וההתאמה שלי לז'אנר האוטוביוגרפי, בכחול):

1. "דאג ליהנות מכתיבה. סופרים תמיד אוהבים לומר שתהליך הכתיבה הוא קשה ומלווה בסבל. הם משקרים. לאף אחד לא נעים לומר שהוא מתפרנס ממשהו שהוא ממש, אבל ממש, מהנה ומתגמל. כתיבה היא דרך לחיות עוד חיים, עוד הרבה חיים, של אינספור אנשים שאף פעם לא היית אבל שהם לגמרי אתה. כל פעם שאתה יושב מול הדף ומנסה, גם אם אתה לא מצליח, תגיד תודה על האפשרות הזאת להרחיב את הקיום שלך. זה כיף. זה מגניב. זה יופי-טופי ואל תיתן לאף אחד להגיד לך אחרת".

ולכותבי.ות האוטוביוגרפיות והזיכרונות, אני מוסיפה:

דאג ליהנות מכתיבת סיפור חיים כי זו כתיבה מהנה ומתגמלת. נכון, לפעמים קשה לנו להתיישב "על התחת" ולכתוב, ולפעמים לא קל (נפשית) לשחזר את החיים שלנו ולהחיות מחדש תקופות עברו, שחלקן אולי קשות, חלקן כוללות משברים והתמודדויות שהחיים זימנו לנו, אבל התגמול שנקבל אם נעשה זאת, הוא עצום. לכתיבת הסיפור שלנו יש כוח תרפויטי ממשי, והיא יכולה לעזור לנו לא רק לשנות את נקודת המבט על הסיפור שלנו (שהרי המציאות היא סוביקטייבית, לא אוביקטיבית), אלא לשנות ממש את עצמנו ואת חיינו.

 2. אהוב את הדמויות שלך. בשביל שדמות תהיה אמיתית חייב שיהיה בעולם הזה לפחות מישהו אחד שמסוגל לאהוב ולהבין אותה, גם אם הוא לא מקבל אותה או את המעשים שלה. אתם האמא והאבא של הדמויות שאתה יוצר. אם אתם לא תוכלו לאהוב אותן, אף אחד לא יוכל.

ולכותבי.ות האוטוביוגרפיות והזיכרונות:

כתבו על עצמכם ועל אחרים בחמלה, ורצוי גם באהבה. כן, יש מקום לביקורת ולביקורת עצמית בכתיבה, אבל הימנעו מלכתוב על עצמכם ועל הקרובים לכם בחומרה ובביקורת קשה מדי. ספר זיכרונות אינו המקום ל"סגירת חשבונות", לנקמנות או לציניות. גם את השליליות עדיף להשאיר בחוץ. חמלה היא המקום הגבוה ביותר שאפשר לכתוב ממנו, אומרת המשוררת אגי משעול.

3. כשאתה כותב אל תדפוק חשבון לאף אחד. בחיים, אם לא תתנהג בסדר, תגיע לכלא או למוסד סגור אבל בכתיבה הכל מותר. אם יש דמות שמושכת אותך בסיפור שלך – נשק אותה. אם יש בסיפור שטיח שאתה שונא –הבער אותו באמצע הסלון. בעולם הכתיבה אתה יכול להשמיד כוכבי לכת וציוויליזציות שלמות בהקשת מקלדת, ושעה אחרי זה, כשהשכנה הזקנה מהקומה הראשונה תפגוש אותך בחדר המדרגות, היא עדיין תברך אותך לשלום.

ולכותבי.ות האוטוביוגרפיות והזיכרונות:

בכתיבה אישית, העצה לא לדפוק חשבון, עלולה להיות מסוכנת. נכון, יש אסכולה שאומרת: האמנות מקדשת הכול, הכתיבה מצדיקה הכול - גם לפגוע באנשים שקרובים אלי אגב הכתיבה, אבל אני לא בדעה הזו. כשמדובר בכתיבה אישית אוטוביוגרפית, אני לא חושבת שהכל מותר. זכרו שאתם כותבים על אבא, אמא, אחים/יות, חברים, שייקראו את הספר שלכם לאחר פרסומו ועלולים להיפגע, ואתם אולי תרגישו לא בנוח. אבל, ויש אבל, העצה של קרת לא לדפוק חשבון,  נכונה לדעתי לשלב הכתיבה. כשאתם כותבים טיוטה ראשונה של הסיפור האוטוביוגרפי, כתבו הכל, אל תדפקו חשבון לאף אחד - רק לאמת. בהמשך הדרך, לקראת ההוצאה לאור, או בשלבי העריכה הסופיים, זה הזמן להכניס ביקורת עצמית, אולי אפילו צנזורה, ולעדן/להוציא קטעים שעשויים לפגוע.

 4. התחל תמיד מהאמצע. ההתחלה היא כמו הקצה השרוף של העוגה הנוגע בתבנית. היא אולי הכרחית להתנעת תהליך היצירה אבל היא לא ממש ראויה למאכל.

לכותבי.ות האוטוביוגרפיות והזיכרונות:

אני בדרך כלל ממליצה לכותבי אוטוביוגרפיה להכין תכנית כללית של הנושאים שיכללו בספר, ולכתוב לפי סדר כרונולוגי, למשל להתחיל מהילדות ומשם להתקדם עם תחנות החיים, אבל... אפשר גם להתחיל מהאמצע! העצה שלי: התחילו מאיפה שמרגיש לכם נוח, מאיפה שהכתיבה תזרום לכם יותר בקלות. אחרי שתתחילו, להמשיך ולהעמיק כבר קל יותר. 

 5. השתדל לא לדעת את הסוף. סקרנות היא כוח עצום. אל תוותר על הכוח הזה. כשאתה יושב לכתוב סיפור או פרק, שלוט בסיטואציה ובמוטיבציות של הדמויות אבל הרשה תמיד להתרחשויות להפתיע אותך.

ולכותבי.ות האוטוביוגרפיות והזיכרונות:

טוב, כשאנחנו כותבים את סיפור חיינו, אנחנו ממילא לא ממש יודעים את הסוף... 😊 מצד שני, אנחנו כן יודעים בדרך כלל באיזו נקודה/תחנה אנחנו רוצים לסיים את הספר. לכותבי.ות אוטוביוגרפיות הייתי משנה את ההמלצה ל: אל תחליטו מראש איפה ואיך לסיים את הספר. תנו לעצמכם לזרום עם הכתיבה ולראות מה יקרה. וגם אם החלטתם מראש, תהיו ערוכים להפתעות ולסטיות מהשביל ותתמסרו להן. הספר הרבה פעמים יותר חכם מאיתנו, כמו שהשביל יותר חכם מההולך בו.

 6. אל תשתמש בשום דבר רק בגלל ש"תמיד זה ככה". חלוקה לפיסקאות, מרכאות, דמויות שממשיכות להיקרא באותו שם גם אחרי שהפכת עמוד: כל אלו הן קונבנציות שקיימות אך ורק כדי לשרת אותך. אם הן לא נוחות לך וותר עליהן. העובדה שכלל מסויים מתקיים בכל הספרים שקראת בחייך עדיין לא אומרת שהוא צריך להתקיים גם בספר שלך.

עצה מעולה! יש כללים בכתיבה אבל הכתיבה היא גם דבר מאוד גמיש. למשל הכלל שכדאי לכתוב אוטוביוגרפיה לפי סדר כרונולוגי, זהו כלל מצוין, ובמיוחד לכותבים בלתי מנוסים, אבל בהחלט אפשר לשבור אותו, אם זה מרגיש לכם נכון יותר לסיפור האישי שלכם, או אם מתברר לכם שהתוצאה שיצאה לכם מכתיבה כרונולוגית היא כתיבה משעממת.

 7. כתוב כמו עצמך. אם אתה מנסה לכתוב כמו נבוקוב תמד יהיה אחד לפחות (ששמו נבוקוב) שייעשה זאת טוב ממך. אבל כשזה מגיע ללכתוב כמוך – תמיד תהיה אלוף העולם בלהיות עצמך.

בכתיבה אוטוביוגרפית זה נכון שבעתיים! כתבו בסגנון האישי שלכם, בקול שלכם, בשפה הטבעית לכם. אם תכתבו כך, זה יהיה הדבר האותנטי ביותר שתוכלו לייצר. כשאנשים יקראו את מה שכתבתם, הם ירגישו כאילו הם מאזינים לכם מספרים את הסיפור.  

 8. כתוב כשאתה לגמרי לבדך בחדר. גם אם זה נשמע מאוד רומנטי לכתוב בבתי קפה, נוכחות של אנשים אחרים סביבך גורמת לך במודע או שלא במודע להיות קונפורמי. כשאין איש סביבך אתה יכול לדבר אל עצמך או לחטט באף מבלי שאפילו תהיה מודע לכך. כתיבה יכולה להיות לפעמים סוג של חיטוט כזה באף וכשיש אנשים בסביבה המשימה הזו יכולה להפוך לפחות טבעית.

עצה מעולה במיוחד לכתיבה אישית ואוטוביוגרפית, שדורשת ביתר שאת פרטיות, אינטימיות, שקט וקרבה לעצמנו.

 9. תן לאנשים שאוהבים את מה שאתה כותב לחזק אותך. והשתדל להתעלם מהשאר. כנראה שמה שכתבת זה לא ממש בשבילם. זה לא נורא, יש עוד הרבה כותבים בעולם. אם הם יחפשו טוב מספיק הם בטח יצליחו למצוא סופר אחר שייקלע לטעמם.

ולכותבי.ות אוטוביוגרפיות: 

הייתי משנה את ההמלצה הזו ל-אל תתנו לאדם אחר לקרוא את הספר תוך כדי הכתיבה, כדי שלא יערערו את הביטחון העצמי שלכם. כשסיימתם לכתוב ולערוך, בחרו איש/ה או שניים אהובים וקרובים, כאלה שאתם סומכים על דעתם ועל כך שידעו לפרגן וגם לתת ביקורת בונה כשצריך – ורק להם הראו את הספר לפני פרסומו. השתדלו להתעלם מהשאר. יותר מדי קולות ודעות – רק יגרמו לכם בלבול וספקות.

 10. שמע את כולם אבל אל תקשיב לאף אחד (חוץ מאשר לי). כתיבה היא הטריטוריה הכי פרטית בעולם. בדיוק כמו שאף אחד לא יוכל ממש ללמד אותך איך לאהוב את הקפה שלך, כך גם אף אחד לא ממש יוכל ללמד אותך לכתוב. אם מישהו נותן לך עצה שנשמעת ומרגישה מתאימה השתמש בה, אם מישהו מציע משהו שנשמע נכון ומרגיש לא מתאים, אל תבזבז על העצה הזאת אפילו שנייה. היא אולי טובה למישהו אחר אבל לא לך.

מדויק! אין לי מה להוסיף!

בהצלחה!