על קונפליקטים בחיים ובכתיבה, או: איך מגבירים את העניין בסיפור?

לא מזמן שמעתי הרצאה של הסופר אשכול נבו, שבה הוא סיפר על תלמיד שלו בסדנת כתיבה שהעביר, שבכל תרגילי הכתיבה שכתב הכל היה נפלא , פשוט וזורם להפליא. כשכתב על חיזור אחרי בחורה, הבחורה נענתה והקשר הפך במהרה לקשר אהבה, כשכתב על הרצון ללמוד תחום מסוים, הבחירה התבררה כנכונה והלימודים הפכו למקצועו וכן הלאה, בכל הסיפורים הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. בשלב מסוים, לקח אותו אשכול הצידה ואמר לו : לא יכול להיות שהכל מושלם אצלך, לכתוב שהכל מושלם זה לא לכתוב על החיים. נסה להביא איזה קונפליקט, איזה דילמה, איזה מקרה שבו לא הכול הלך חלק כדי שנכיר אותך באמת (הציטוט מובא מהזיכרון, ואינו מילה במילה) . 

במילים אחרות, מה שנבו (ויתר חבריו הסופרים) אומר - אין סיפור בלי קונפליקט. הקונפליקט הוא הלב הפועם של הסיפור. 

 אז אחת הדרכים להגביר את העניין בסיפור שלנו היא לספר על קונפליקטים שהיו לנו בחיים, ולמי אין? 

 "חוק הקונפליקט הוא יותר מעיקרון אסתטי, הוא נשמתו של הסיפור […] להיות בחיים פירושו להיות נתון בקונפליקט שנראה תמידי", טוען תיאורטיקן התסריט רוברט מקי בספרו רב המכר "סיפור", שהוגדר כ"תנ"ך של כל אדם כותב". "להכיר בקונפליקט פירושו להכיר בחוסר השלמות הבסיסית שלנו בעולם; להכיר ברשימת החוסרים שלנו: חוסר בזמן, חוסר בצדק, חוסר בהתקדמות, השעון המתקתק של מותנו המתקרב. תנועת ההתקדמות של הקונפליקט היא אפוא תנועת ההתקדמות של החיים עצמם, הזורקים אותנו אל העבר השני של המתרס: תשוקותינו ורצונותינו מעוכבים, נבלמים, משתנים בעקבות המפגש עם כוחות אחרים שמקורם בטבע, בתרבות או בתשוקותיהם של בני אדם אחרים. תנועת הקונפליקט ביצירת האמנות היא אפוא ייצוג רב כוח של ריתמוס החיים." 

על קונפליקטים בחיים ובכתיבה, או: איך מגבירים את העניין בסיפור?

מקי מתאר שלוש רמות של קונפליקטים: קונפליקט פנימי, קונפליקט אישי וקונפליקט חוץ-אישי. סיפורים או סרטים מורכבים עשויים להתאפיין בדמויות המצויות לעתים קרובות בקונפליקטים בכל שלוש הרמות בעת ובעונה אחת." 

ואני אומרת: לא צריך לפחד מקונפליקטים, כמו שבחיים הם מצמיחים אותנו ומקדמים אותנו ומעמיקים את ההבנה שלנו על החיים, כך גם בכתיבה - הקונפליקטים מעשירים את הסיפור שאנו כותבים והופכים אותו לאותנטי, אמיתי ומעניין יותר. ובכלל, אני תמיד אומרת למשתתפי/ות הסדנאות שלי שבכתיבה צריך גם ללכת לאזורים שפחות נוח לנו לגעת בהם. 

 אומרת על כך הסופרת נטלי גולדברג, בספרה רב המכר "עצם הכתיבה" : "היי מוכנה להסתכן ולהיחשף כשאת מתיישבת לתרגל כתיבה"... את חייבת להיכנס אל התחום האפור והכחול ואל הרגשות, התקוות והחלומות שלך". 

בסדנה שלי לכתיבת סיפורי חיים דיברנו על קונפליקטים, על דילמות ועל צמתים ובחירות בחיים. משתתפת אחת סיפרה על הקונפליקט הקשה האם לעזוב את ארצה ולהגר לישראל, אחרת סיפרה על קונפליקט בו הייתה לפני בחירה בבן הזוג עמו חשבה להתחתן ומשתתפת נוספת סיפרה על הדילמה האם לעזוב בית אהוב של שנים לטובת מקום חדש. תרגלנו איך להעצים את הקונפליקט ואיך להעשיר ולהעמיק את הסיפור שלנו.

באמצעות כתיבה מעמיקה וחשופה שכזו, אנחנו מאפשרים לכתיבה ללמד אותנו על החיים, ולחיים ללמד אותנו על הכתיבה, כפי שאומרת גולדברג. 



© כל הזכויות שמורות