כך תלמדו לעשות סדר ב"ברדק" שבטקסט שלכם

 

סיימתם לכתוב את הספר שלכם? כתבתם את המשפט האחרון בתחושת התרגשות והקלה? בשעה טובה. אבל האמת היא שזוהי רק ההתחלה. עכשיו הגיע שלב השכתוב והעריכה, החשוב מאין כמוהו.

אני מדברת כרגע על העריכה העצמית, שלב שקורה הרבה לפני שאתם מעבירים את הטקסט לעריכה מקצועית חיצונית.

בשלב העריכה העצמית העבודה היא עליך הכותב/ת – לנקות, לשפר, לשפץ וללטש את הטקסט ובאופן כללי לקרוא אותו פעם נוספת מהתחלה ועד הסוף (עדיף יותר מפעם אחת...) כדי לראות שהכל "עומד" במקום, שלא חזרת על עצמך במקומות שונים בספר, וכדי לעשות בו סדר וניקיון.

כששאלו את וויליאם זינסר, שהיה מורה לכתיבה בבית הספר לעיתונאות של אוניברסיטת קולומביה וחיבר את מדריך הכתיבה רב המכר "On Writing Well", מה הטכניקה שלו לכתיבה טובה, השיב זינסר:

"אני מנסה להפוך את הכתיבה שלי ליותר פשוטה ודחוסה. כשנדמה לי שכתבתי את המשפט בצורה הכי בהירה שאפשר, אני קורא אותו שוב למחרת וחושב 'איך לא ראיתי את כל הברדק הזה קודם'?".

ברדק, אומר זינסר, הוא כל מילה מיותרת שנכנסת למשפט. "הסוד של כתיבה טובה הוא לפשט כל משפט, למחוק כל מילה שלא משרתת כלום, לקצר כל מילה ארוכה שיכולה להיות קצרה, להעלים כל תואר שנושא את אותה משמעות שמופיעה כבר בפועל, להעיף את כל מה שמשאיר את הקורא בבלבול – כל אלה מחלישים את כוחו של המשפט והסיפור."



אז הנה רשימה של עשרת הדברים העיקריים שכדאי שתנקו מהטקסט שלכם בשלב העריכה העצמית:

1.      קצרו משפטים  ארוכים – משפטים שמכילים כמה רעיונות משנה, שיש להם הסתעפות ועוד הסתעפות, והליכה לשבילים צדדיים, כך שמרוב הסברים והסתעפויות בסופו של המשפט כבר שכחנו מה שכתבנו בתחילתו (הבנתם את הפואנטה, נכון?) – הם משפטים שמעייפים ומבלבלים את הקורא וכדאי לקצרם. פצלו את המשפט לשניים שלושה משפטים, במקום משפט אחד שאין לו סוף.

 2.      הורידו כל מילה מיותרת שנכנסה למשפט. העברית שואפת לקצר! נסו לקצר כל משפט ולראות אם ניתן לכתבו בפחות מילים ממה שכתבתם (כן, גם את המשפט הזה אפשר היה לקצר 😊). למשל, במקום לכתוב "בנקודת הזמן הזאת", כתבו: "עכשיו"; במקום לכתוב : "האם אתה חש כאב"? כתבו: "כואב לך"? ובאותו עניין, העדיפו את הנוסח הפשוט, זה שבא לכם בטבעיות, על מלים מתחכמות או מליציות. נסו לכתוב "בשבילי" במקום "בעבורי"; "בלגן" במקום "אנדרלמוסיה".

 

3.      נקו חזרות מיותרות - או כפי שאומר זאת  הלשונאי רוביק רוזנטל: "אל תחזרו על רעיון פעמיים, שכן אין זה רצוי שהרעיון שברצונכם להציג יישמע שוב ושוב". העצה הזו כל כך חשובה, שאני מוכנה לסתור את עצמי ולחזור עליה פעם נוספת: ודאו שאין חזרות בטקסט – בכל הרמות שלו: בתוכן, בשמות הפרקים, או במילים או בביטויים שחוזרים על עצמם כמה פעמים בטקסט, או, חלילה, באותו משפט או פסקה.

 4.      הפחיתו מילות תואר. "הוא אמר בכאב"; "היא ענתה בעצבנות". אין צורך לתאר לקוראים את הלך הנפש של הדוברים. הניחו לשיחה או לסיפור עצמו לחשוף אותו, ולקוראים תנו קרדיט שיבינו זאת בעצמם. במקום מילות תואר, העדיפו לבסס את הכתיבה על פעלים ושמות עצם.

5.      מחקו מילים המספרות על רגש - אל תאמרו לקוראים מה הרגשתם (כעס, כאב, אושר, פחד וכדומה), במקום זה הראו להם את ההרגשה באמצעות המילים, הסיפור שלכם. למשל: במקום לומר: "אחרי שאודי התוודה בפני על מעשיו, כעסתי עליו מאוד", כתבו: "אחרי שאודי התוודה בפני על מעשיו, באותו רגע אספתי את הדברים שלי ועזבתי את הדירה בטריקת דלת".

 מסביר זאת הסופר יצחק בשביס זינגר בספר השיחות שלו עם  ריצ'רד בורגין:

 "אני מתאר את הדברים או האירועים המעירים רגשות. לעולם לא אומר על אדם "הוא חש ברע" . במקום זאת אומר שיש לו כאב בטן, כאב ראש או שהוא מאבד דברים. אני מתאר דברים שמהם אתה למד אם האיש מאושר או לא. אם אתה אומר על אדם "הוא לא היה מאושר", המילה "מאושר" חסרת משמעות".

 6.      הורידו מילים וביטויים ריקים שאינם מוסיפים דבר למשפט ורק מנפחים אותו – כמו "בעצם", "ללא ספק", "כאמור" (אם זה נאמר, למה לחזור על זה?) "כזכור", "זכורני". באותה נשימה, הפחיתו עד כמה שניתן שימוש בתארים מגדירים כמו "מאוד", "מעט", "דֵי", "ממש" (שממש עדיף בלעדיהם...)

 7.      היזהרו מקלישאות כמו מאש בשדה קוצים. כן, אש בשדה קוצים היא קלישאה, כמו גם ביטויים שחוקים אחרים כגון: "ויפה שעה אחת קודם"; "השקט שלפני הסערה"; "אם מוחמד לא יבוא אל ההר – ההר יבוא אל מוחמד"; "לכל סיר יש מכסה"; "בימים טרופים אלה"; "הדשא של השכן ירוק יותר" וכדומה. כל אלה הופכים את הטקסט לנדוש, צפוי ומשעמם.

  8.      ודאו שהייתם עקביים בבחירות הסגנוניות/הלשוניות שלכם לאורך הטקסט כולו – למשל, אם בחרתם בכתיב מלא (רצוי), כתבו כך לאורך כל הטקסט, ולא פעם אחת: "מאוד" ופעם אחרת "מאד"; פעם אחת "נועה" ופעם אחרת "נעה"; פעם אחת "כול" ופעם אחרת "כל".

 9.      אתב"ת - או במילים אחרות: אל תשתמשו בראשי תיבות. אל תעשו לעצמכם או לקוראים קיצורי דרך.

 10.  אם הטקסט שלכם נכתב בלשון סביל, הפכו אותו ללשון פעיל – במקום לכתוב "נכתב", העדיפו את "כתבתי"; במקום לכתוב: "המפעל הוקם על ידי בשנות החמישים", כתבו "הקמתי את המפעל בשנות החמישים".

 

 וטיפ נוסף לסיום – לפני שאתם רצים לקרוא את הטקסט שלכם פעם נוספת לצורך העריכה העצמית, קחו פסק זמן. תנו לטקסט "לנוח" כמה זמן, שבוע, שבועיים, חודש ואפילו יותר, ואז חזרו אליו בשנית וקראו אותו מחדש בעיניים סקרניות ורעננות. הזמן יאפשר לכם מרחק ואובייקטיביות לגבי מה שכתבתם.

בהצלחה!








© כל הזכויות שמורות